the B blog

את רשימות הטוויטים המלאות של שבעת השבועות ניתן למצוא בעמודת ה"דפים" משמאל  (:

אני לא בטוח שאפשר (או צריך…)לסכם כל דבר.ישנם דברים שמסתכמים להם בפשטות.חשבון במכולת (מי עוד קונה במכולת?) או דברים שכאלה.כמובן,ישנם עניינים מורכבים יותר,כמו עינינים שבלב,חזיונות מסוגים שונים,ומסעות שכאלה.

המסע הזה היה טוב ומיטיב לי.הוא כיסה מרחקים גאוגרפים מצומצמים (גבעת המימשל),אבל במקביל,עבורי,נגע במרחבים העצומים עד אין חקר של עולמות ניסתרים מעין.בהרבה מובנים,כאלו,שלא תרגמתי עבורי עדיין (איטי אני.ככהזה),הוא סיכם פרק שלם של חיים.ילדות נערות ותחילתה של בגרות.הציר שסביבו סב המסע הזה היה נקודה שבלב.שאלה של אהבה.אהבה במובן של תעצומת רגש (לא הגיון או שיקול) שכיוונה מחייב.מאשר.מבקש לקשור קשר אמיץ,מלא.

אני חושב שהשאלה שהדריכה אותי מתחילתו של המסע הזה הייתה שאלה פשוטה ובסיסית:

"האם אני מוצא את המציאות שלי (סביבי) ראויה לאהבתי"  לא :בסדר,פחות או יותר,קצת כן וקצת לא,סבבה.    ראויה  לאהבתי.

"המציאות" פה,מתוך בקשה פשוטה וישירה,היתה התווך הרחב בין המחשבות שמתרוצצות בין האוזניים שלי ,אל המוסדות הרבים,במובנם הפיזי הפשוט,שמדריכים את החברה שבתוכה אני מתקיים.מוסדות המדינה שבה אני חי,ואליה,ברצון רב או מועט אני משתייך.

אני מבין,גם תוך כדי כתיבה כרגע,שהפענוח של התשובה דורש עוד זמן ("תרגום" של גןף העבודה/מסע למציאות מפרשת,מעכלת) כמו שאני מכיר את עצמי,יבוא הרגע שבו התשובה לאתגר של ה"עיכול" של הדברים יחיך אלי,יתפח לי על הכתף ויושיב אותי אל פרק שלם וחדש של עשייה.איך ולמה ומתי?

פעם,אח"כ

כשאוכל.

כרגע,הלב של קורא לי לעשות אחרת.לארוז את שק המסע היפה הזה שהיה,ארוז היטב,להניח אותו במגירה שכתוב עליהה "היתבונן בתשומת לב" ולצאת למסעות אחרים.

אמן אמן וכך יהיה.

אני בוחר להפסיק את החלוקה התמאטית הזו,של דיבור בשבועות וסיכומם.לא כי זה ניפסק,אני עדיין סופר שבועות וימים,קורא להם בשמם ומפענח את המשמעות שלהם עבורי,עדיין,נרא לי פחות מדוייק לנסות ולעקוב אחריהם בדיבור הזה,כאן,לפחות כרגע.ההוד חלף(לא שהוא באמת חולף.הוא תכונה בסיסית,כמו השאר…)והשאיר אחריו תובנות לגבי המשמעות שלו.

הוד עבורי היא היכולת להיות בהכרה של הודיה,של תודה.הקילוף של המובן מאיליו,של "הכל מגיע לי,ברור…" מהמציאות של היום יום.שהרי זו שטות גדולה לחיות ככה.שקיעה בתוך היבריס קיומי.האני הזה שהוא הקליפה של התודעה שלי,מעטפת דקיקה של הסכמה בסיסית שאנחנו מחונכים על לקיים אותה.שהיא מעניינת וחשובה,אבל עדיין,אם מתבוננים בה בעיניים פקוחות לרווחה מבינים שהיא סמן של משהוא ולא האמת המלאה.

הדרך הפשוטה ,יחסית,למצוא או לקיים מציאות של הרמוניה בין הרצון לקיים "אני" מלא ובריא אל מול ,ובתוך מציאות שמכילה אפשרויות רבות כ"כ,היא ע"י הטמעה של היכולת להודות למציאות שסביבנו,לתווך שבו מתקיימת התודעה שלנו,על בסיס יומיומי.

חשוב בעיני לא לעשות זאת בצורה "תוכיית".לא למלמל תודות בצורה אוטומטית כזו או אחרת אלא למצוא דרך להבחין במיוחדות של כל רגע שכזה(אם לא נבהלים מהדרישה,אלא מקבלים אותה כשער למציאות רחבה וגבוהה יותר,היא הופכת לאפשרית).

הצד השני של התכונה הזו,"הוד",הוא ההבחנה החיצונית באדם שמקיים מציאות שכזו.כשאומרים על מישהוא:"מלא הוד",מבחינים בתכונה פנימית שבאה לידי מימוש ב"הקרנה" חיצונית שלה.הוד הוא לא מציאות אסטטית כזו או אחרת,לא קומפוזיציה של תווי פנים או משהוא שלובשים מחנות יקרה.הוד הוא מושג חמקמק,אך ניכר וברור,שאדם מקרין אחרי עבודה פנימית מסוג מסויים.ההוד הוא עדות למהלך(מתמשך) של איכות דיאלוגית עם הסביבה,התווך,שבו מתקיימים החיים שלך.בצורה מסויימת,היכולת לברוא את הפליאה שבהכרת התודה,בצורה אותנטית,מסמנת את האדם בהיותו מלא הוד.

השבוע שאנחנו נמצאים בתוכו,שבוע היסוד הוא אתגר שאני מפענח כרגע.תובנות ינתנו בהמשך

המיבנה הכללי של העבודה שאני מקיים מתחיל להיתבהר לי.וחייב להודות,מוצא חן בעיני.כל אותם סימני שאלה שהיבהבו בחוזקה בשבועות והימים לפני היציאה למסע הזה,נרגעים ומשתחררים,הופכים באיטיות אך בהתמדה,לנקודות של ציון בתוך מפה של מציאות.מעבר לזה אני מבין שהעבודה ,בעומקה ,נמצאת על הסקאלה של השנה שאותה אני מקיים.שנה של פרוייקט שהתחילה ב21/6/2009 ותסתיים

אמן בעוד כחודש וחצי 21/6/2010.מה שמרגיע עבורי את העומס לגבי הימים הבאים בתוך המסע הזה שלי.אספיק לעשות את שאספיק לעשות.אין צורך מובהק ל"לסיים" משהוא .הכל קורא בדרך שבה הוא קורה.ובזמנו.מה שראוי יבוא לידי ביטוי.

אני מבין שיהיה לי חודש לסכם את המהלך בצורה שקטה.רגוע,מתוך הביית שלי.

יופי

השבוע של הנצח עבר בניחוח אחר,מראש ידעתי שאני הולך להיתרכז בעבודה שהולכת לשבת בגלריה המכוונת של וואלה תרבות  1024 ,באוצרותו של י.י אייגר היקר.אחד הדברים המעניינים הוא שמקום פומבי כ"כ,הסכים לארח עבודה שלא נוצרה עדיין(ההסכמה של המערכת לתצוגה,היתקבלה מס' שבועות לפני שיצאתי למסע הזה.בערך לפני חודשיים וחצי).זאת אומרת,שהיה פה הררבה אמון שניתן,ובאמת שהסנריו הזה לא מובן מאיליו.

אני היתעקשתי שאני רוצה לעשות את העבודה יום אחרי יום,לצלם ולערוך,וכך היה.

"סקיצה לנצח",היא עבודת תיעודית באופי שלה ובצורת ביצועה.היא עוקבת יום אחרי יום,את התהליך היוצר שקיימתי ל הגבעה.יוצרת רצף שמתאר במידה רבה את החלקים הפחות ברורים לי של התודעה שלי.

התהליך לא היה מתוכנן מראש.בהתחלה חשבתי שאעבוד עם טקסט מסויים שכתבתי בימים של השבוע של תפארת,טקסט שמתחיל כך:"בחיי הקודמים הייתי צייד,רופא.גרגר של חול צופה בגלים באוקיינוס רחוק"…(טקסט שאמשיך ואדייק אותו ואז אשתף במלואו)

כשאני מתבונן בעבודה שנוצרה.הרבה מהטקסט(שיר בעצם..)מהדהד בו,מעל ומתחת.

מלבד היצירה של "סקיצה לנצח" קיימתי את הרגלים הקטנים שממלאים את המסע הזה שלי פה.סבב החניות המשתנה בסמיכות למבני השילטון.המעקב אחרי השמש,על מנת לקיים את משק החשמל שלי,ופגישות עם עוברי אורח,שומרי המוסדות למינהם,ופגישות מתוכננות מראש עם עמיתים,שחלקן נכנסו בסיכומו של עניין אל תוך עבודת הווידאו.

עוד עניין עקרוני שהיצתרף היה ההרכבה של ארון הקודש,(עד הרגע בו הורכב,הוא נח מפורק על גג הקרוון שלי)ותחילת השהות שלו פה בגבעה.הוא מתנייד בין מקומות שונים.ברובם "סתמיים" או מוסתרים מעט.זמנו להחשף ולצאת אל קידמת המישחק יגיע בהמשך.

זה הלינק לעבודה "סקיצה לנצח" ב-1024

בהנאה:

http://e.walla.co.il/?w=/204/1669088

יפה,שהגענו לסכם שבוע שלישי של פרוייקט.לא מובן מאיליו לי.

יושב בקרוון בסופו של יום העצמאות.שהיה מחולק באופן מוקצן לבוקר צהריים חמים שרביים מאוד,ולאח"הצ ערב רוחיים קרירים,כאילו מבקשים לנפנף את המנפנפים לביתם ומהר.מסכם את השבוע הזה בקצרה ,כרגע, מתוך ראש שספג יותר מדי שמש ופחות מדי מיים.(כואב בקיצור).היה שבוע משובח.הפגישות היו פגישות,כל אחת מלמיליאן.לגמרי.עבודות הוודאו זרמו בפשטות,וגם רוב הזמן חייכו אלי.וגם אני חייכתי.

בקיצור.תפארת של שבוע.

אני חושב שדרך מעננינת להבין את הרצף שלו היא לקרא את רשימת הטוויטים השבועית(בעמודים מימין:שבוע שלישי:תפארת).היא נותנת מבט רציף (ומתומצת בצורתו),על שבעת הימים שחלפו.כמובן,ממומלץ להיתבונן בעבודות הווידאו.ארבע האחרונות שייכות לשבוע החולף.נראה לי שאוסיף על הטקסט הזה מחר.קצת תחושות ומחשבות.

בוקר אחרי,עם ראש בהיר יותר.

השבוע פגשתי את:-אורשיה,רונן אידלמן,דוד בהר,אלי ערמון אזולאי ואורי גרשוני,מאיר טאטי,מוחמד נבלוסי,והדס עפרת.בשבוע הזה גם חגגנו יום הולדת לנמרוד אדם,שהיה בן שמונה המתוק.כשאני עובר בראש על המאורעות ,אני מרגיש שזה השבוע הראשון שהעבודה פעלה בצורה מלאה,מאתגרת,עבורי ועבור האורחים שלי.המיבנה שיצרתי קיים ,עובד,ומתקשר.העבודה מתפקדת כדימוי בתנועה,שמכיל ומעבד פיסות של מציאות.ומקרין אותן אל המציאות ,הקרובה והרחוקה.תענוג.

השיכבה של ספירת העומר מתחילה לחלחל אלי בצורה איכותית.המשמעות המעשית של להיתרכז זמן ממושך כ"כ בעבודה פנימית(כן,אני עובד עם עצמי גם במישורים של התודעה הפרטית האינטימית שלי…)ובאותה נשימה הדיבור הפומבי על המציאות הזו,איכותי לי.מעניין.פותח.

מחשבות של שבועיים שחלפו:
החוויה של השהות בחלל שבחרתי (הגבעה) מפסיקה להיות זרה לי.אני פה וסקרן ופועל,מה שלא היה לי מובן מאילו.עבודות שהות מהסוג הזה,תמיד מציבות את האתגר של לסיים אותן או להפסיק.כרגע לפחות,אני מבין שהאתגר עבורי כמו שזה נראה כרגע,אפשרי.

הרבה מחשבות על מה ה"גל" הנכון שעל פיו ראוי שיתפתחו האירועים.שוב,מה בא לפני מה ולמה.ברור לי שאני הולך לחיות בתוך ההשלכות של הפעולות שלי,וככל שיועצמו ,התגובות להם יהיו בעוצמה רבה יותר.בשביל לא להשאיר את המישפט הזה סתום,דוגמה:במיסגרת העבודה הרחבה(כולל ההיתכוננות למסע),יצרתי טיל.(הוא מופיע בחלק מעבודות הווידאו שבחלונית הימנית למעלה באתר).מתי אני מכניס אותו למישחק,ואיך.על גג הרכב?ברחובות?לצד הגדרות?בתוך הגדרות?עם שיחה מקדימה?בלי שיחה מקדימה?וכו'.לכל בחירה פה יש משמעות והשלכות.בזה אני חוכך בדעתי כרגע.

מעבר לזה ,אפשר לחלק את החוויה לכמה תחומים עקרוניים:
שהות:עצם הבחירה לעבור לחיות בחלל הגיבעה היא פעולה בעלת מישקל."לך לך" (מהארץ של ההרגלים והרגיל והסביר )והיתרכזות בזמן ,מקום, ופעולה שאפשר לקרא אותו כיחידה אחת שלמה.הצהרה שכזו.אני ראשות (עצמית)
שידור ישיר:פעולת השידור  והמעקב פותחת את עצם השהות בחלל למבט הישיר של האחר.היא הופכת את  פעולת השהות מפעולה שמתקיימת עם דגש על הפרטי לפעולה ציבורית,כללית ,ובמקביל "צובעת" כל ניואנס של שיחה או היתנהגות במבטו של המיתבונן האנונימי.המבט הזה הופך עבורי כל רגע לחלק מהפרפומנס הזה.אפשר לסכם זאת כך:אני ערוץ.
פגישות דיאלוגיות:
הפגישות מקיימות מנעד שלם של היתיחסויות לזמן ולמקום.פעולת האירוח הבסיסית,מאשרת ומחזקת את תחושת הבית שאני מקיים,להכין קפה לו או לה,היא פסיעה בתוך תחושת השייכות שלי לפעולה ושוב,למקום.מקום שבו מתקיימת מציאות של חיברות אנושית מוסט מזרותו.הוא הופך ל"המקום".מציאות של קדושה.בכלל,הפגישות והתוצרים שלהם,במובנים רבים הן היעד של המסע הזה.המישכן שאני מחפש פה קיים במציאות של קו דק של היתנהגות אנושית,שבא לידי מימוש,עבורי,בפעולת האירוח והיצירה המשותפת שמיתרחשת ביני לבין האחר.
פעולות:אני אומן שהעיסוק שלו הוא בפעולות (action).פעולה מטבעה היא מתיחה של קו רעיוני בזמןחלל.הפעולות שלי כרגע קשורות בעיקר להיכרות וסימון של הטריטוריה שאני פועל בה.ו"הישתפשפות" והיכרות עם הכלים שבחרתי לעבוד איתם:הגיבעה כחלל,השידור הישיר,הקרוון/סטודיו/מישכן,הפגישות היוצרות,וספירת העומר כמצע לפיענוח הזמן שחולף.
ברור לי שלפני(כמו תמיד..)מונח העיקר,קורץ לי לבוא איליו.כמו שזה ניראה כרגע אני בדרך,איזה כיף.
לפני מתקרב לו שבוע של תיפארת,שבוע שנוגע ומציף מושגים כמו:
רחמים,אחדות,רחמנות,הרמוניה,אמת.והמיזוג בין האיכויות האלו.וכמובן הימים הלאומים הבאים,יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.
הפגישות המתוכננות החל מיום שלישי,חסד שבתפארת :
רונן  אידלמן,אלי ערמון אזולאי ודוד בהר,יום הולדת לנמרוד,מאיר טאטי,מוחמד נבלוסי,הדס עפרת,
בבוקר של כל יום אשתדל להזמין לשעה המדוייקת של הפגישה היומית.המשך של הפגישות נע בין שעתיים ליום שלם.בבירכת שבוע של תיפארת

אז מה היה לנו פה:

שבעה ימים ולילות

מתחיל בחתונה,מוריאל זוגתי ב 11 השנים האחרונות ואם לארבעת ילדי,מסכימה שנעשה אלבום חתונה מחודש,ובאותה נשימה נאמץ לליבנו זה את זו שוב.מאחר והיא מכירה אותי ואת דרך המחשבה הזו שאני מקייים,ניראה לה אך טבעי שהטקס יתקיים כפתיחה לפרוייקט הזה.בגלל הירושלמיות שלה המושרשת,הגוון המשולב (היא והעיר) של ההיתיחסות מתקבל בברכה.בקשת האיחוד שלי איתה ושלי עם העיר ניראית לנו כמעט טבעית.

וככה זכיתי בשתי כלות

הטקס צולם ע"י יורם אמיר,צלם חתונות ,חלומות, והפקיד המקשר בין מחתרת הבושה אל העולם.(או בשקט:האיש שהקים את מחתרת הבושה) וגם המנהל והמייסד של גלריה שודדי י"ם.

הוא תיפקד כחבר,עד,צלם,ורב.מאוד אפקטיבי.,באותו לילה ובלילה שלפניו חניתי בחניון של מוזיאון ישראל.מה שרועש אבל חוקי ומאושר (אישור שניתן לפני היציאה)הטקס עובד לעבודת ווידאו שנמצאת בחלונית הימנית לשידור הישיר.

במהלך שבעת הימים טיהרתי בכל יום בקבוקון קטן ממי הבריכה של גן הוורדים.על כל בקבוקון נכתב שם היום התואם לטיהור.הבקבוקים הוספו היום אל מיכלי מי השתייה שלי(בשבועות הקרובים אטהר ג'ריקן אחד בשבוע,ככה במכה אחת)

במהלך הימים הבאים ישנתי לפי הסדר ב: מוזיאון ישראל חניון לילותים,עמק המצלבה,שתי לילות,שוב במינחת ושוב בעמק(לילהש"שייך" לשבוע אחר)

פגשתי(לא בהכרך בסדר זה..)את:גיא בירן,אור נימרוד אליאס לב ומוריאל ברילר.אסף מן.יובל יאיר,עודד,יניב,הדס,עמוס,מתן ישרלי,שמוליק הדג'ס,רוקי בי,אפפי,יונתן אמיר,מיכל,ואדי אמיגה שחצב בסלע.

פגשתי עוד הרבה שנעצרו לרגע כזה או אחר והיתענינו מה אני עושה.חלק מהפגישות פשוט להעביר הזמנה ומילים קצרות וחלק אירוח אמיתי ומלא,תלוי במצבי,תלוי במצבו/בה,תלוי במזל וכוונת הרגע.

במהלך השבוע יצרתי 4 עבודות ווידאו חדשות מתוך המסע(אפשר לראות אותם בפלייר שבצד הימני של האתר).כל אחת מהן קשורה ליום בו נעשתה.אני מתייחס לזה בתור עריכה על הדרך.בכולן יש ניואנסים כאלו ואחרים שישתנו בעתיד,אבל,כולן עשויות.נמצאות.

בנוסף נוצרו מס' סימנים בנקודות שונות על הגיבעה.ארבע ספירלות ושמש/מנורה/פרח קטן.אותם אפשר לראות בחלונית המיתחלפת של הצילומים שמופיע למטה,שוב,באתר.

התחושות שלי לאורך הימים משתנות,כל יום הוא סיפור שאינו נגמר ב-"הגעתי הביתה".כל יום עולם שנתפר ומישתרג אל היום שאחריו.לכל יום נקודות מלאות של: זה זה!,ונקודות או פרקים של למה דווקא?.(פה ולא על חוף הים עם המישפחה למשל…)

התחושה הכללית היא של אמת פשוטה של חיפוש מדוייק שאני מנסה לברר עבורי,קודם כל,ואולי עבור אלו שמוצאים עניין בהיתבוננות בעבודה הזו.

עוד דבר שמאוד ברור לי מהשבוע הזה זה שאני בתחילה של דרך.

ושאת המאוחר לא ניתן להקדים

ןלכן אלך אותה צעד צעד. ולסיום שיר:

כל אחד שמשכים בבוקר הוא לבד

הוא מביא את עצמו לעקדה,הוא אברהם.

הוא יצחק ,הוא החמור,הוא האש

הוא המאכלת,הוא המלאך

הוא האיל,הוא האלוהים.

///

יהודה עמיחי

Version:1.0 StartHTML:0000000167 EndHTML:0000030972 StartFragment:0000000571 EndFragment:0000030956

צרפתי את הווידאופלייר כגישה נוחה אל רצף העבודות (שסוכמו כעבודות ווידאו) שהיה בחודשים האחרונים.רצף נוסף בעריכה.

(אולי העבודה הכי נחמדה מתחבאת מימין לקבוצה המופיעה (:  )

אני מצרף מכתב הזמנה לפגישה,המיכתבים נשלחו למעגל של עמיתים.למעוניינים בהישתתפות ניתן להשאיר פרטים כתגובה (:

שלום רב

שמי גיא ברילר ואני אמן העוסק בפיענוח רגעים במציאות באמצעות פעולות התערבות, תיעודן והצגתן. פעולות ההתערבות מתקיימות בחללים מורכבים, בתוך מבנים ,ברחובות ובחללים ציבורים פתוחים.

בעשר השנים האחרונות אני פועל בירושלים, ויוצר פרוייקט מתמשך המתייחס לעיר כחלל פעולה ותצוגה ומתפרש על פני מספר רב של תערוכות, פעולות (לבד ועם שותפים) ופסטיבלים שונים. בשנים האחרונות הוצגו חלקי הפרוייקט השונים ב-סדנאות האומנים בירושלים(2000),בגלריה החברתית והגלריה ע"ש מורל דרפלר במוסררה(2002,2009)במרכז לאומנות עכשווית בברצלונה(2001),ב-"הערת שוליים" מבית סלמנקה(2001-2009),בגלריה "ברבור" -י"ם  ובגלריה אלפרד-ת"א (2008 במקביל),בפסטיבל הבי"נל לתאטרון בובות בירושלים(2008) ועוד.

49

או

I LOVE JERUSALEM  &  JERUSALEM LOVE ME

המסע מתקיים בעזרתו של קרוון/סטודיו קטן. בזמן ספירת העומר (מהיום שאחרי ליל סדר עד לחג השבועות 30/3 -18/5).בזמן זה הקרוון סטודיו הופך למקום המחייה שלי וחלל מתנייד להיתערבות ופעולה.
החלל בו מתקיים המסע הוא איזור גבעת רם, המשמש כמרכז החוק, הכלכלה, התרבות וההשכלה של מדינת ישראל. במסגרת המסע אבצע רצף של פעולות יומיומיות כתנועה של אובייקטים בהצבות משתנות בעיר ופגישות/פיקניקים עם חברים, אמנים ופוליטיקאים. המסע כולו יצולם במשך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, יוקלט וישודר באינטרנט בשידור חי המשלב תצלומי ווידיאו וטקסטים. העבודה מתעתדת לבחון את הדיאלוג/השיח כמכונן של מציאות אפשרית של שלמות ואת היתכנותו של "הקדוש" במציאות של גבעת הממשל כמראה של המציאות הישראלית בכללותה.

במהלך המסע אני מבקש לקיים פגישות עם קבוצה נבחרת של אנשים. הפגישות הן יצירה משותפת המתייחסת (בכל צורה ומדיום) לשני המשתתפים ולסקרנויות שלנו לגבי יום נבחר מסויים (לכל יום במהלך ספירת העומר יש כותרת או משמעות שהוא מתייחס אליה ע"פ אמונה היהודית קבלית,אני מצרף קישור לאתר חב"ד (לא להיבהל…),שמתאר במילים פשוטות את המשמעות של כל יום מימי ספירת העומר: http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/513246 ).במסגרת זו אבקש להיפגש עימך באחד מימי המסע.

בשבועות הקרובים אני יוצר תוכנית עבודה לתאריכים 30/3 -18/5  (2010). אשמח אם תבחר/י להיענות לפניה זו ונוכל לקיים פגישה/פעולה פורייה. אין לפגישות מסגרת מובנית מראש, והן יכולות לכלול מגוון פעולות משותפות, החל בשיחה וכלה בבישול, צילום, ציור, ריקוד, כתיבה, שיטוט, נגינה או האזנה
למוזיקה  ועוד.

אני מצרף לוח זמנים לפגישות ,ואשמח אם תשוב/י אלי בהקדם, ציינו אם תרצו להשתתף בפרויקט, ואם כן, נקבו בתאריכים מתאימים למפגש.

לכל הסבר נוסף,שאלה או תובנה,אנא פנו אלי במייל ואשוב בהקדם

בתודה מראש
ובברכה

גיא

הטבלה המופיעה למטה מראה התחלה של לוח פגישות למסע המיועד.

מקרא:סגול-חגים ומועדים מקומיים וכלליים

צהוב:פגישות לימודיות,קבוצות שאני מלמד אומנות(חסרים,שיעור ילדים במוזיאון,הנחיה של סטודנטים לתערוכה במוסררהמיקס)

אדום:פגישות דיאלוגיות ,פעולות עם שותפים.

Version:1.0 StartHTML:0000000167 EndHTML:0000017341 StartFragment:0000000571 EndFragment:0000017325