מענין מאוד. אשמח לדעת אם וכיצד ניתן ליצור קשר עם אלינור רדאי. היא היתה המורה לספרות שלי בתיכון בבויאר ואני זוכרת אותה לטובה מאוד.

שמי היה אז רותי ששון . בפייסבוק אני רותי שפירא

אני אמנם מחפש את דדי. יחדיו עברנו שנת הכשרה בפרסי בעין גב-הכשרה צעירה של התנועה המאוחדת.
האם הוא באמת מתגורר באילניה, אלך להפגש איתו מתוך פרץ נוסטלגיה.זו היתה שנה מכוננת אחרי מחנה שמונים ולפני עליה ל"האון" 1949

איציק נויפלד.

פורת יקר
קודם כל שמחתי על ההיכרות שלנו,והפגישה עבורי השאירה טעם של עוד,של רצון להעמיק את השיח.

הפוסטים שאנחנו כותבים מהמסע הזה הם היתעקשות לשתף ברשמים של מסע,במילים קצרות של אמצע לילה שתפקידם לתת הצצה אל הבחנות כלליות וההנחה שלהן זו לצד זו.
אין רצון או אפשרות לסכם כלום.מראש (וגם בפגישה שלנו דיברנו בזה),ברור לרונן ולי,שסיכום הדברים הוא פרק עתידי שיתקיים בהמשך הדרך,אחרי "זמן המסע" הזה שאנחנו יוצרים וכתגובה של עיכול של שפע המציאויות שאנחנו פוגשים.

לעצם הדברים,אני לא יוצר חומות,אני עובר שערים בחיפוש אחרי שיח,וגם לא חללית כזו או אחרת.(יש היתנשאות של כביכול מוצקות ארצית וממורכזת בעצם ההגדרה הזו).הפגישה היתה בישוב שלך ובסטודיו שלך,לא במקרה,בכוונת מכוון.המורכבות שהישוב שאתה מתגור בו מקיימת עבורי (וגם עבורך אם אני קורא אותך נכון) היא לא המצאה או הזיה של אסטרונאוט גלקטי.לא ידידי.היא מציאות גבולית,גם במובן המוסרי וגם במובן החוקי.
ההכרה בכך היא אחת מהדרכים שלנו להמשיך ולשוחח.ואולי באיזה עתיד אפשרי,וקרוב אני מקווה,לפעול ולשרטט מציאות שתאפשר לנו ליצור דיאלוג של עשייה בכיוונים משותפים.
חיבוק.

אני חושב שסיכום הרשמים מהביקור הוא החמצה.

תבינו, חלליות כאלה של מבקרים חיצוניים שעוברים לרגע "לבחון" את המתרחש באזורנו עוברים פה כל שני וחמישי.
"TIFF", "בצלם" וכו', עיתונאים שונים, גיא מרוז ואביב גפן וכו' וכו'.
המשותף לכולם הוא שהם חלליות. חייזרים. לא מעורבים, לא מקשיבים, נוחתים אל ארץ הילידים וממריאים כלעומת שבאו, אחרי שסיכסכו היטב.
את רשמיהם מן ה"מחקר" הם מלווים בקריצת עין מעל גבי הילידים החשוכים, מזכירים שהכל בסדר, הסטיגמות יכולות להישאר על כנן.
לכן לביקור שלכם יש משמעות גדולה כ"כ בעיני.
כיוון שאני מעריך את פועלכם הציבורי כשלעצמו, ואת הכנות שבה אתם פועלים,
קיוויתי שאתם באים אל המפגש בלב פתוח ובראש נקי, על מנת להקשיב באמת לזרמי העומק של המציאות, ואל ההוויה האנושית הכ"כ מורכבת כאן.

המפגש אתכם אכן ענה על ציפיותי ועורר בי התרגשות.

לכן התאכזבתי כ"כ כשקראתי את הפוסט המסכם את ביקורכם. על פניו נראה שיצאתם עם אותן המסקנות אותן כתבתם מראש.
אבהיר- ממש לא ציפיתי שתשנו את דעותיכם. אולי אפילו הייתי מתאכזב אם כך היה קורה. המציאות ותהומותיה עמוקים ומורכבים הרבה יותר מדיעה כזו או אחרת. קיוויתי שתקבלו הצצה אל תהומות אלו, שתשלח אתכם עם חומר למחשבה, עם כוונה לפעול באופן עמוק ומשוחרר יותר.

מה קיבל מכם קורא הפוסט הזה, אם לא את אותה קריצת עין מתנשאת? מה חידשתם?
שאליעז כהן נחמד ורוצה לחיות בשלום ולכבד את שכניו? שראש ישיבת בת עין דואג לעצמו ולעזאזל הערבים? שלבת עין אסור להכניס ערבים? שהאמן פורת סלומון מסרב להציג על דלתו שלט בערבית?

באמת? יש לי בעיה עם ערבית? האם אני אמור עכשיו להוכיח את חפותי? לשלוף את הספרים על התרבות הערבית והאיסלאם מן המדף שלי? הרי אמרתי שזה חסר טעם לעשות גרפיטי בערבית, בשפה שלא יבינו, שיהיה מנותק ולא מובן , ולכן עדיף את זה שבעברית.

אז זהו? זה מה שראיתם? אנא קיראו שוב את הפוסט כאורחים ותראו איזו תמונה קריקטורית מצטיירת.

אני יודע, זה נשמע קטנוני, אבל תבינו- זה בדיוק סוג הקריצה שאנחנו חוטפים בכל פעם, אותה הוצאה-מהקשר שמלמדת יותר מכל על המבקר והקיבעונות שלו. זו הסיבה שהפסקנו לתקשר, שהתייאשנו משיח עם כל "אחר" שהוא.
זה מה שבונה כאן את חומות ההפרדה, ואת שמיכת הבטון שמכסה על התהום הגועשת שסופה להתפרץ.
ולכם, כאמנים,יש תפקיד בקריעת החומות האלו, ובקריאה חדשה, מורכבת וכנה של המציאות.

לצערי הרב נראה כי לא די במסע בין 9 ימים כדי להבין את המורכבות של יחסינו עם השכנים. כדע"ג כשם שישנם סוגים שונים של מתנחלים ישנם סוגים שונים של כפרים ערביים . לצערי הרב ערביי חברון מאז ומעולם הפגינו רוע בלתי ניתן להשגה ואילו היחסים בין יהודים לערביים באזור גוש עציון עם רוב הכפרים מאז ומעולם היו יותר מיחסיי שכנות טובה. הסניף של רמי לוי בצומת הגוש הוא דוגמה טובה לכך . . ליחסים אלו יש הבטים כלכלים של תמיחה הדדית אולם לא רק. אין לרוב תושבי גוש עציון היהודים כוונה לאיים על הערביי האזור ולהפך , לערבים יש צורך רב באוכלוסיה היהודית המקומית המאפשרת להם התקדמות ברמת החיים. התקדמות זו נפסקה מהרגע שנכנסו גורמים פוליטים יהודיים או ערביים לאומנים אשר פגעו קשות בחיים המשותפים של כולנו.

"מעדיף ילד עם אסטמה על פני ילד עבריין".
חזק.

כמובטח (רונן) אני עוקבת, ונהנית מהמסע מרחוק. רק יום וקצת וכבר נשמע מלא (איך לא ראיתי אותכם בדהמש?? פעם הבאה בירושלים).