ארכיון פוסטים מאת: גיא ברילר

יושב על השולחן שלי בבית שלי, מוריאל שמה במערכת תמר אייזנמן,באנגלית.הילדים במרפסת אוכלים אבטיח.אחרי לילה ראשון של שינה הגונה. המחשבות נודדות עדיין. מתחיל להיתבונן ולהקשיב לחומרים המוקלטים של השיחות שניהלנו,רונן ואני, בימים האלו שחלפו עלינו בתנועה בדרכים לאורכה ורוחבה של … לקרוא את ההמשך →

חברון זה פטיש לראש. ככה פשוט. מן הסתם החלקים המצומצמים שיצא לנו להסתובב בהם. הנראות הברורה של ההרס לאורך הדרכים שיוחדו רק ליהודים, המסה של נוכחות הצבא והתחושה הקשה שעולה מהאנשים שמסתובבים ברחובות. מוקד הנסיעה שלנו הוא חיברות עם פרויקט … לקרוא את ההמשך →

מתעוררים בנעמ"ה, ישוב בבקעת הירדן. הדרך שקוראת לנו מקצרת את הכתיבה הזו. אתמול היה ארוך מאוד ,עשרים וארבע שעות של פגישות ונסיעות. התחיל בחברון לפנות בוקר ומסתיים בישוב קטן והחם הזה. בהמשך היום אשב ואסכם כמו שצריך.עכשיו אנחנו בדרך הירדן … לקרוא את ההמשך →

שומע את קולות המואזין סביבי עולים ויורדים, סראונד קקופוני של בקשה לתפילה. מיכאל ונורית חוזרים ממסיבות חתונה פלסטינית שתיעדו,מלאי אנדרלנין,משתפים בסיפורים קטנים של צבעים,ריחות ושמות.אנחנו יושבים על המירפסת הקסומה של הבית הזה.בית השידורים של מיכאל( http://www.heb2.tv/) ,מול עץ זית יפיפה … לקרוא את ההמשך →

לילה קריר רגוע על חוף ניצנים. לנשום עמוק אוויר  בהיר, הדים של מוזיקת מחאה, בעיקר בערבית, בעיקר מדהמש. היום שאחריו התחיל בים כחול כל כך רגוע. קפה על הים הכחול כל כך רגוע. חבורה של מסיימי תיכון מתחת לסככה, כל אחד … לקרוא את ההמשך →

אין כמו טבילה בים עם בטן מלאה בדג. הרצחתה וגם ירשתה. כן, ככה זה לפעמים. הטבילה הזו בים משנה את המצב שלי מ"רגע לפני" ל"הינה הגעתי". למה? ככה. אני קשה עם עצמי לפעמים, אני משתדל לחוות את המציאות בצורה מלאה. … לקרוא את ההמשך →

אנחנו חונים בסמוך למתנ"ס בג'סי-כהן בחולון. החום הגדול פיספס אותנו (בינתיים?) היום. אולי הנתיב הצר והמסויים שבו חלפנו ואולי ככה לכולם. אף פעם אי אפשר לדעת באמת. אני מנסה לעכל את היום שחלף, למצוא את הסיפור שנוצר דרך התנועה המסויימת … לקרוא את ההמשך →

אתמול הרגיש כמו לי כמו יום שרץ קדימה בחפיפה קטנה של המוקדם לפני המאוחר.או במילים אחרות רוב הזמן,הייתי בתחושה קלה של דחיפות.האירגון של הציודים,הסיבוב האחרון במוסך עם הקרוון(הוא מאוד נבהל מהמשימה שלפניו והיתחלה לאורך הימים האחרונים…),ירידה מאוחרת לשפלה ,אל הים … לקרוא את ההמשך →

את היום האחרון במסע האחרון שהייתי בו (מסע בן 49 ימים בגבעת רם: i love jerusalem and jerusalem loves my) ביליתי בעמק המצלבה  בירושלים. בין הרהורים כאלו ואחרים,נשימות של סוף פרוייקט ,ותחילתה של ההכרה המתוקה מרירה של דברים שהסתימו, רונן … לקרוא את ההמשך →