שומע את קולות המואזין סביבי עולים ויורדים, סראונד קקופוני של בקשה לתפילה. מיכאל ונורית חוזרים ממסיבות חתונה פלסטינית שתיעדו,מלאי אנדרלנין,משתפים בסיפורים קטנים של צבעים,ריחות ושמות.אנחנו יושבים על המירפסת הקסומה של הבית הזה.בית השידורים של מיכאל( http://www.heb2.tv/) ,מול עץ זית יפיפה בן מאות שנים ושותים תה מתוק של לפנות בוקר.מאחורינו, התושבים היהודים של תל רומיידה מפעילים ט'פלה,מטיחים חצץ ובטון בקולות מהוסים,בונים משהו שאנחנו לא רואים.כן,4 ומשהוא לפנות בוקר.
ישנם דברים שהחשכה ראויה להם.
היום הזה התחיל (מזמן אי אז) בלהיתעורר בסמוך לאיצטדיון של באר שבע (עיר ילדותי…).נסיעה קצרה ,עוברים את עומר ומיתר,חולפים על פני מחסום והופ,ארץ הגבעות של דרום הר חברון.הכל "אותו דבר" אבל שונה מאוד.משהוא שקשה לשים עליו את האצבע.פשוט שונה.
הפגישה הראשונה שלנו היא עם עקיבה לונדון בישוב סוסיא היהודית.פוגשים אותו בסמוך לשער ומגיעים איליו למרפסת.שותים קפה,אוכלים עוגיות מעשה ידי אישתו ומדברים.הוא חי במקום משנות השמונים,9 ילדים,רהוט בשפתו ומתון בדעותיו.בסיכומו של עינין,חוץ מלקבל את האפשרות של ישובים משותפים עם ערבים הוא פתוח להכל.אחרי הפינוי/גירוש של גוש קטיף,כך הוא אומר,ההבנה של "הכל אפשרי"(כמעט…)מלווה אותו כל הזמן,לצד אמונה אמיתית בצדקת הדרך שהוא מקיים.הוא מקבל אותנו בנעימות,מקבל בשימחה את המסע הזה שאנחנו מקיימים.מזדהה עם החלקים שנוגעים לצורך של שיח אחר בחברה היהודית.לגבי העיניים הפקוחות שלו למציאות האמיתית של שכניו הערבים,אני פחות בטוח.אבל אולי זה רק בעיני.
משם אנחנו נוסעים לסוסיא הקדומה,מרחק דקותיים,מקום ישוב יהודי עד למאה ה10.אתר ארכאולוגי.פוגשים את דוד מסי ומתלווים אילו לישוב הפלסטיני שנקרא,באופן מפתיע:סוסיא.
כן,בטריטוריה שמבט חובק אותה מתקיים שילוש קטן ומעורר מחשבה שכזה.וכולו נושא אותו שם.
דוד מקיים מרכז מדיה קטן בסוסיא הערבית.אוהל בעל רצפת בטון יצוקה שמארח אירועים תרבותים קטנים.שיעורי ערבית לילדים,שיעורי אומנות ופגישות עם העולם החיצון.מעין מתנ"ס קטנטן שמבקש לפתוח את המציאות הקשה והמינימליסטית של תושבי המקום שפזורים בין אוהלים(שנהרסים תדיר ע"י המינהל והצבא)ומערות,רועים את הצאן שלהם.חיים חיים פשוטים כ"כ על פיסת האדמה הזו.שעה אחרי שהגענו,תוך כדי שיחה של היכרות עם אחד הגברים הצעירים מגיע טנדר של הראשות ומדווח על בולדוזר שנוסע על הכביש שמוביל לביתו של האדם שאני מדבר איתו.הוא רץ טס באוטו החבוט שלו בלוויית צלמים(חלק מהמשמעות של התמיכה בתושבים זה ליווי מצולם של סיטואציות כאלו) למקום.בסיכומו של יום מסתבר שזו התרעה שגויה.טוב שכך.
משם אנחנו נוסעים לקרית ארבע,אוכלים צהריים של פיצה במרכז המיסחרי וממשיכים לחברון למערת המכפלה.פעם ראשונה שלי בעיר הזו,במקום הזה(יש דברים שאני דוחה,לפעמים הרבה).אני חושב שאת ההיתרשמות שלי מהמצב המורכב כ"כ של העיר הזו אדחה לזמן מאוחר יותר.נראה לי שאני צריך לישון על זה בשביל שיהיו דברים של טעם.
זהו אלבינתיים.בוקר טוב לילה טוב.