אנחנו חונים בסמוך למתנ"ס בג'סי-כהן בחולון. החום הגדול פיספס אותנו (בינתיים?) היום. אולי הנתיב הצר והמסויים שבו חלפנו ואולי ככה לכולם. אף פעם אי אפשר לדעת באמת. אני מנסה לעכל את היום שחלף, למצוא את הסיפור שנוצר דרך התנועה המסויימת הזו. עברנו מצפון תל אביב השבעה וההיטקית, דרך לב תל אביב הבורגנית, אל שוק לוויסקי אל בת ים ואל חולון. בגאוגרפיה הדרמנו. גם במחירים של הפאלפל. בג'סי כהן עולה חמש שקל, אחלה מחיר. אם זזים ככה וככה קילומטרים מזרחה מגיעים ל-שניים וחצי, מממ.
היום הזה היתחיל מאוחר (הלילה שלפניו היסתיים בשלוש לפנות בוקר, גמר המונדיאל שהוקרן כפתיח למסע שלנו, על הקרוון, שיטוט בכיכר המדינה, אי מציאת חניה, ונסיעה לרמת החייל לשינה. קמנו בתשע, היתארגנו בקצרה, לאסוף בטריה למקבוקפרו והנענו לפגישה עם יהודה שנהב. מתוך וויקיפדיה: "סוציולוג ישראלי רב גוני,הפועל במוסורת של הסוציולוגיה הביקורתית.חקר רבות בנושא של ריבוד ואתניות בישראל". ממיסדי הקשת הדמוקרטית המיזרחית, סיפרו האחרון "במלכודת הקו הירוק" ,היה אחת מהמוטיבציות לפגישתינו המשותפת.
ישבנו בקרוון ברחוב רש"י בתל אביב. עבורי זו היתה פגישה ראשונה איתו. רונן ויהודה מכירים מלפני כן. השיחה זרמה לה בצורה פלואידית, כמו ששיחות טובות קורות, כשאני מנסה לפענח מה מצא חן בעיני בהיכרות עם האיש, מעבר לדעות שמסקרנות ומבקשות העמקה מבחינתי (לא רוצה או יכול לתמצת אותן,תקראו את הספר) זה החיוך שלו. נעים החיוך שלו והמבט שהוא מקיים על המציאות כאפשרית (בתנאי שתתבונן בה ללא דעות קדומות). אחר כך הוא עזר, שוב בחיוך ,להחזיק את השבלונה של ה"אהבה" שריססתי סמוך למקום החניה. יופי.
משם נסענו לשוק לווינסקי לבקר את יוסף מ"קאימאק". מקום קטן שמארח בשימחה אנשים כמונו. הקפה הקבוע של רונן (אולי אחד מהם,לא יודע). האכיל אותנו דל ואורז ,קיבלנו טפיחה על השכם ונסענו לבקר את מאיר טאטי שבדיוק מסיים להקים חלל לתערוכה שמתקיימת במוזיאון בת-ים. התערוכה הקבוצתית נקראת "אי". אחרי זה חשבתי שזה נחמד וקשור שלמילה העיברת שני מובנים: "אי" כמו מקום בודד מוקף מים, וגם מילת שלילה, וכשאני כותב את זה אני מבין שזה גם קשור.
אחרי מבט על החלל, שיפה ומסקרן (שווה ביקור התערוכה, שהיא תערוכה על גבול התערוכה, מנסה להכיל את האומנות של הכאן והעכשיו וזורם: פרפומנס.בחלל מוזיאלי ,לכו לראות). היתישבנו על הדשא, חמושים במחצלת בחברת מאיר ואוצרת המוזיאון מילנה גיצין-אדירם ושוחחנו אמנות, גבולות, מוזיאונים, פרפורמנס והיכולת של כל זה להיות נגיש וקומוניקטיבי לאנשים בכלל, לא רק למתי מעט מ"התחום".
משם המשכנו לשכונת ג'סי-כהן בחולון, ונפגשנו עם אנשי המת"נס, התושבים ואייל ורן מהמרכז לאומנות דיגיטאלית שמקיימים שיתוף פעולה על התפר בין חינוך ואומנות לשינוי חברתי.
פה אני יושב ומסכם את היום הזה, שהיה חם וגדוש בשיחות ופגישות. מחר אנחנו נוסעים לאשדוד לפגוש את אברהם ירדאי, שדר רדיו רקע בשפה התיגרנית ופעיל בקרב הקהילה האתיופית ובערב לרמלה לדהמש, שכונה בדואית לא מוכרת, להפגנת תמיכה וסולידאריות במאבקם להכרה. בין לבין אשמח ל"הוריד הילוך" למעט קצת, אולי לשבת לערוך קצת. אולי פשוט לנוח ככה בסבבה, בלי מחשבות גדולות על בין הים לירדן.
(: